<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך יהודה בר מרימר</h1>
<h2>דף נב:</h2>
גרסי' בכתובות פרק נערה שנתפתתה בגמרא, לא כתב לה בנין דיכרין. רב פפא איעסיק ליה לבריה בי אבא סוראה אזל למיכתב לה כתובה, שמע יהודה בר מרימר ונפק לאפיה, אתא לאתחזויי ליה, כי מטא לפיתחא הוה מיפטר מיניה וכו'. עד א"ל לאו מינאי דידי אפילו הא דכתבת לא ניחא לי א"ל השתא נמי אהדר בי א"ל שווייה נפשך הדרנא לא קא אמינא לך.
יש לפרש (הוא) [הכי]. ר' [פפא] לא רצה לפרש (לך) [לו] שיחזור בו, מכל מקום אם אבא סורא בא לחזור [בו] מעצמו, (כגון) [כיון] שעסוקין באותו ענין [ב"ק קי"ד ע"א] או כתב ולא (מכר) [מסר. ואפי'] לכתחילה מותר לחזור, לפי שהיה כמעושה ונאנס בכתיבה זו. שמפני כבוד יהודה [בר] מרימר הרבה מוהר ומתן, כדאיתא [התם]. וכיון דאמר אי מינאי דידי אפילו להאי דכתבי לא ניחא לי. הרי היה יכול לחזור בו ומותר. ואין כאן משום שארית ישראל לא ידברו כזב. ולמעלה כתבתי באלו דברים שייך שאסור לישראל לחזור בדיבורו ובאיזה מקום מותר, בסדר טבות נכתב.
